עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

הזמן הוא: אטי מדיי למחכים
מהיר מדיי לפוחדים
ארוך מדיי לאבלים
קצר מדיי לצוהלים
אך לאוהבים, הזמן הוא ...נצח.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
גיל 50 המחושב
23/05/2014 17:44
amalia
גיל 50 מחושב, לא מחושב בגלל שהוא נחשב למשהו חכם או יותר שקול, אולי זה נכון איפה שהוא, אך הוא גם גיל של חשבון נפש, של סריקת מערכות מהעבר וההווה, מה עשיתי עד היום שהגעתי למה שאני היום, מה הוביל אותי להיות מי שאני היום, אלה ההשלכות של העבר, על מה שאנו היום, או אני לצורך העניין, וזה פתאום עולה, היום זה עלה לאחר שראיי שחברה שלמדתי איתה ביסודי, והיום אנו גרות באותו יישוב, החליטה לפתוח קבוצה בווטסאפ, קבוצה של הכיתה לשער או השכבה שלמדה יחד, אני למדתי איתם אולי שנתיים  ד'-ה', לאחר מכן אימי העבירה אותי לפנימיה בשרון, שם למדתי 4 שנים עד ט', ומשם כבר לא המשכתי את הלימודים, יצאתי לעבוד, כדי לעזור לאימי בכלכלת הבית, הוריי התגרשו כשהייתי בת 6, ואימי לא יכלה עוד לפרנס אותי, אז.... זהו, אז כך שאני לא זוכרת חלק נכבד מהילדים שלמדו איתי אז, הכל מתערבב לי עם הילדים של הפנימיה, בקיצר לא סיימתי שום מסגרת, ובאיזה שהוא מקום, שוב זה עולה, מרגישה לא שייכת, לכל הרוחות למה כל הזמן אני מחפשת לא להרגיש מאושרת, כמו שבעלי שיהיה בריא אומר, "לא טוב לך, כשטוב לך", זה כל כך נכון!?, אבל הנה זה שוב עלה, כאשר רציתי להיות חלק ממשהו, ואני לא יכולה, משום שאני לא.

1 תגובות
חיים חדשים, שינוי פאזה
17/05/2014 15:48
amalia
כן שיניתי פאזה, החלפתי מקום, לא יכולתי כבר, החלטתי שהית כנראה לא עשה לי טוב, לקחתי את ילדיי ואמרתי להם שאנו עוברים דירה, לא יידעתי את בעלי לגבי העניין, וכך קרה ששלושתנו התחלנו בחיפוש נכנסנו לאתר יד שתיים, לדירות וחיפשנו מה יכול להתאים לנו, כל הזמן בקשתי מבעלי בוא נעבור כבר, והוא היה עייף מדיי בכדי לעשות מעשה, אז לקחתי את המושכות ועשיתי מעשה, אמרתי או אני או הבית, וכמובן הבית זה אומר הילדים הבעל החיים עצמם, הרגשתי חנוקה הרגשתי סגורה כבולה, בלי רצון להיות במקום הזה. זהו מצאנו דירה כלשהי, התקשרתי לקבוע מתי לראות את הדירה, בקשתי אם אפשר להגיע למחרת, ואכן הגענו למחרת היום בשעות הערב, רק הילדים ואני, את בעלי לא שתפנו בעניין זה היה עדיין סוד, 
הגענו לדירה, הסתובבנו בה, והלב נפתח, הסתכלתי על ילדי, וראיתי אור אחר בפניהם הם היו מאושרים, הבן שלי ניגש אליי, "אמא, זה זה. אנחנו עוברים" אמרתי לו שימתין, שנראה עוד דירות, ואולי הדירה משלשום יותר נחמדה, הוא לא רצה לשמוע, החליט שכאן הוא רוצה לגור, גם בתי הייתה אחרת, היא כל כך התלהבה, וכך היה שמצאתי את עצמי יושבת עם בעל הבית וסוגרת חוזה על דירה של 4 חדרים, לא לפני שכמובן יידענו את אבא שלנו, בעלי כמובן, הוא קצת נלחץ, אך אמרתי לו שאין מה לחשוב, זו הדירה וזה המועד לסגירת החוזה לא רוצה לחתום על עוד שנה בדיר החזירים הזה, בכלא המגעיל הזה. מדובר כמובן על שכירות יש לנו דירה קטנה בעיר אחרת דירת שני חדרים חדר שינה אחד סלון מטבח ושרותים, היא כמובן מושכרת, הלוואי ויכולתי לחזור אליה, אך קטנה מדיי, 
בקיצור , בעלי בא לראות את הדירה, ראה התרשם ומיהר ללכת לעבודה, לא לפני שאמר לי עשי מה שאת חושבת, רק תהיי כר מאושר, וזהו, ישבתי עם בעל הדירה כאשר אני סוגרת את הדירה לשנתיים עם אופציה ל10 שנים, כל זה קרה באפריל, והיום אני יושבת במרפסת עם הלפטופ וכותבת את הדבר הזה עם כייף בנשמה, לילדיי יש את הפינה שלהם לנו המקום שלנו, 
בתי שוכנה בממ"ד זה חדר לכל דבר גדול מרווח, יש מיטה וחצי ארון קיר, וספריה ובני בחדרו, אותו הדבר. לפני כן בתי ישנה בחדר שהיה בנוי מקירות גבס, המסכנה ישנה במטבח, הגב של המקרר היה אצלה בחדר, בכיתי מתסכול, תודה לאל, ולבעלי שלבסוף עשה אותי מאושרת,...... עד לפעם הבאה ...חחחחח
אכן שינוי פאזה רציני.
0 תגובות
..........
15/11/2013 15:26
amalia
כמו לים - למתנותיי אין גבול, אין עת.
כים עמוקה אהבתי, ככל אשר ארבה לתת, ארבה גם לקבל.
כי לשניהם אין סייג.


יש בכוחה של אהבה לתת ברגע אחד 
את אשר עמל ויגיעה יוכלו , בספק לתת בשנות דור.


0 תגובות
אלוהים... כמה שאני מבולבלת
15/11/2013 15:16
amalia
אני נקרעת בין מציאות לדמיון
ישנם רגעים שאני רוצה וישנם שלא.
פתאום אני חשופה, ומיד רוצה להתכסות.
רוצה לבוא אליך אך חוששת מהבאות.
פוחדת לוותר, אך רוצה לא לראות יותר.
חוששת ממך, אפילו יראה, אך מה לעשות אם לא יכולה.
מדברת אתך, רוצה אותך,
נעזרת על ידך, רוצה להיות לידך.
גם כרגע אני שטחית, רוצה להפסיק,
אך מה לעשות, רוצה לנסות.
דייי, מספיק עם השטויות,
חבל שלא נולדתי בתלפיות, או במאה שערים,
גם בני ברק לא היה מזיק.
אך זה מה יש, נולדתי פה.
ואני צריכה להמשיך ולנסות, יום אחד אהיה איתך,
ואני בטוחה שיהיה לי טוב.
יום אחד אני יודעת
שאותך ארצה לדעת, אך מתי, לא אדע.
יבוא יום וזה יופיע.
בלי הודעה, פתאום לפתע.
ואתך ארצה לבטח, להישאר לנצח....
1 תגובות
ניגודים
15/11/2013 10:23
amalia
אתה הים - אני הנחל
אתה פרפר - אני הזחל
אתה אויר - אני נחנקת
אתה עץ - אני נושרת
אתה בורח - אני רודפת
אתה חופשי - אני נרדפת.

אתה שונא - אני אוהבת
עד מתי אהיה נשרכת
אך לי השארת מזכרת
צורבת וכואבת הצלקת
2 תגובות
אתה ואני
15/11/2013 10:19
amalia
הייתי רוצה לשבת על שפת הנהר,
תחת עץ תדהר, והכל פורח ומואר.
ומסביבי שמש ואהבה, שקט ושלווה.
לשבת עם בחיר ליבי
ולהקשיב למנגינת לבבי.
אך שקט כל כך, ושומם, אולם לבי קם ומתקומם.
לא יהיה, ולא יקום,
פה אני ומצדי ילך כל היקום.
אנו נפסע בין הפרחים
יד ביד כה אוהבים.
שקטים ומביטים אחד בשני.
והצבעים מסביב ורוד, אפור, ושני.
הכל פורח ולבי שמח
אתה ואני יוצאים לשוח
אוהבים ויפים
כמו זוג יונים.

0 תגובות
דמיון
15/11/2013 10:13
amalia
לו יכולתי לצבוע את הפרחים
הייתי ובעת אותם אפורים וורודים
ישנם הרבה שושנים וורדים
חלקם פתוחים וחלקם  סגורים.
לטייל ביניהם יכולתי
לגעת בהם אם רציתי,
אך רק אקרב, והם מרחיקים,
רק אגע והם נסגרים.
הרי אני אותם יצרתי
מדוע הם נרתעים ממני
רק זאת אדע, ממני הם נסוגים,
פן אדביקם בטעמם של החיים,
שהוא מר ונמהר.
אך למה אני נופלת 
נתקלת נחבטת,
לפתע אני כאן,
הגעתי לא מזמן.
0 תגובות
בלדה לכבודי.....
15/11/2013 08:53
amalia
אפילו ענני הגובה, לא יכלו לשתיקתה 
היא הביטה עד בלי שובע, היא הביטה וידעה 
שכעת פורחות בעמק, שלל חבצלות הבר 
ולמרות הכל, הכל נגמר. 

אפילו ענני אוקטובר, הסגולים אל מול שקיעה, 
לא עזרו לה אף לרגע, לא עזרו להרגע, 
אף כי שוב פרחו בעמק, שלל חבצלות הבר 
למרות הכל, הכל נגמר. 

אפילו הספרים בחדר, הסגור והעצוב, 
כבר ידעו היא לא בסדר, היא הולכת לבלי שוב 
עוד פורחות הרחק בעמק, שלל חבצלות הבר 
אך למרות הכל, הכל נגמר.
0 תגובות
כמו צמח בר.....
15/11/2013 08:46
amalia
מחר, אני אהיה כה רחוקה 
אל תחפשו אותי 
מי שידע למחול - 
ימחל לי על אהבתי, 
הזמן ישקיט הכל 
אני הולכת לדרכי. 
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם - 
מן המדבר. 
והוא יבין - אני חייתי ביניכם 
כמו צמח בר. 

אני רוצה לפקוח את עיני 
לצמוח לאטי. 
הרביתי לחלום 
החלומות טרפו אותי, 
רציתי לנחם - 
אבל מרדה בי תשוקתי. 
היה מקסם ילדות, הייתה גם סערה 
בזרועותיי. 
אני יודעת שהדליקה אש זרה 
את לילותיי. 

היו, היו ערבי געגועים 
היו ימים טרופים. 
היה כאב חבוי 
ורגעים מכושפים. 
אני אזכור מבט 
מגע ידיים בכתפי. 
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם 
לסוד נסתר. 
היו שלום, אני חייתי ביניכם 
כמו צמח בר.
 
1 תגובות
........
15/11/2013 08:44
amalia

שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך 
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך, 
מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך, 
מאבן קלע, מסכין, מציפורניים 
שמרי נפשך מן השורף, מן החותך 
מן הסמוך כמו עפר כמו שמיים 
מן הדומם, מן המחכה והמושך 
והממית כמי באר ואש כיריים 
נפשך שמרי ובינתך שער ראשך 
עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך. 

זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה 
רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן, 
שבא לחסד ולרחמים, לא למורא 
ולא לרחש חשדות ודבר אשם, 
שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה 
אשר תאיר עד אם ננוח ונישן. 
רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה, 
רק ערב קיץ חם שבא לא למורא. 

הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש 
פתאום חלון לאט נפתח בחשכה 
אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד 
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה? 
אמרי מדוע העולם כה זר עדין 
ואש ומים מביטים בו מכל צד? 
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך 
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד? 
אמרי מדוע זה את מעוף ורעד רב 
כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב? 

זה ערב קיץ לכאורה... 

שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך 
שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך, 
שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך, 
שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך.
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »